יולי 2006
בזכות העבודה הקבוצתית עם נערות בסיכון
(בקבוצה חד מינית)
מרתה קיציס דורון
מטרת המאמר הזה היא לעודד עבודה קבוצתית עם נערות צעירות בסיכון(14-15) בקבוצה חד מינית ולעורר תשומת לב לעובדה שצרכי הנערות שונים ודורשים מענה ייחודי.
אני עובדת עם קבוצות של נוער בסיכון בתוך מוסדות חינוך בעיקר בשכבות ט' ו-י'
שמתי לב לעובדה שחזרה על עצמה, נערות מבטאות את הצרכים שלהן, הבעיות שלהן, והפחדים שלהן בבהירות ובכנות כשהן בינן לבין עצמן. כאשר נוכחים נערים בקבוצה הן כמעט אינן מדברות , או עסוקות בלהדוף תוקפנות בעלת אופי מיני שמופנית נגדן על ידי הנערים
לדוגמא בשנה שעברה עבדנו עם שתי קבוצות נוער - בשכבת ט, אחת של נערות והשניה מעורבת.
בקבוצה של הנערות ישבה אלה{שם בדוי) בת 14, היא בת יחידה להורים יוצאי קוקז. האמא יוצאת ב7 בבוקר וחוזרת ב6 בערב. העובדה שיש לה גם אבא בבית היא יוצאת דופן לשאר הנערות בקבוצה. אלה אחראית על ניקיון ותחזוקת הבית. היא אינה מצליחה בלימודים דבר שמאכזב ומכעיס מאד את ההורים. אחד הנושאים הראשונים שהיא העלתה זאת העובדה שהחבר שלה הרביץ לה כי הוא חשד שהיא בוגדת בו. הבנות האחרות נתנו לזה לגיטימציה, לאלה חבר כושי לא יהודי שיושב בבית סוהר על" כל מיני שטויות" במשך השנה אלה תכנס להריון , תביא את המידע לתוך הקבוצה,תעבור הפלה טבעית, תאושפז בבית חולים במחלקת ילדים כדי לטשטש את העובדה מההורים, תחזור ליחסי מין מלאים מוקדם מדי. אלה והאחרות שיתפו והתייעצו על נושאים שהן מתקשות מאד לדבר עם מבוגרים בקהילה שלהן. הנושא המרכזי שהעסיק אותן זה יחסים. עם ההורים. עם המין השני, בינן ובין עצמן.במהלך הקבוצה אלה עמדה מול ההורים שלה ושיתפה אותם במצוקות שלה. היא הופתעה מהתגובה הרגשית של אביה. הבנות מצאו בקבוצה נחמה, תמיכה מקור לעידוד ומקור לכח לשנות דברים.
בקבוצה השניה שהנחנו באותו בית הספר עם אותה קבוצת גיל בעלי אותו רקע בה יש 12 בנים ו 3 בנות
יושבת טניה{שם בדוי}פרט לשיחה האישית שקיימנו אתה היא כמעט אינה מדברת ואינה משתתפת בפעילות. היא נראית מנותקת רגשית. היה לנו חשד שעברה סוג מסוים של התעללות. בקבוצה מדברים בעיקר חלק מהבנים. הם ציניים ושמים ללעג כל ביטוי רגשי או חולשה. כשהם מתייחסים לנערות זה בדרך כלל בקונטקסט מיני מטריד.לקראת סוף השנה מסתבר שטניה עברה חוויה טראומתית ונמצאת בטיפול. באווירה הזאת אין סיכוי לטניה לספר משהו מעולמה הפנימי.
למה זה קורה?
בנים ובנות - אותו הסיפור?
היה זמן שבו רווחה הדעה שבני אדם מתפתחים באופן דומה. ההנחה הייתה שלמעט אברי המין הגבר והאשה דומים. עד לא מזמן היה חקר נשים ונערות בעולם המערבי ובישראל בפרט בגדר נעלם
רק בשנים האחרונות החלה מתגבשת בקרב הקהילה המדעית החשיבות שבהתייחסות למשתנה המגדר{הג'נדר) רו זין 2000.
פיטר בלוס הוא פסיכואנליטיקאי אשר הקדיש תשומת לב רבה לתקופת ההתבגרות חקר ועבד עם נוער עבריין בשנות השלושים. בלוס מציע פירוש חדש לתיאוריה המסורתית על התפתחות האישה. בלוס מדבר על "הזינוק של ההתפתחות הגופנית אצל הבנות" שמתחיל מוקדם יותר, הבנות בשלות יותר מהבנים ועולות עליהם בלימודים ובהתפתחותן החברתית, הן מגלות דפוסי ענין בוגרים יותר ועולות על הבנים ביכולת האיטרוספקציה. הנערים בתקופה הזאת של טרום ההתבגרות מכוונים את הדחפים התוקפניים שלהם כלפי האם ונשים ככלל. כתגובת מגן נגד פחד הסירוס. הנערים לדבריו מפתחים הגנה כלפי המיניות הנשית." הבנים הטרום התבגרותיים מתרחקים מהבנות מזלזלים בהן ובזים לסנטימנטליות הנשית"(בלוס 1962 אצל מוס). כמו כן הם מתרחקים מניסיונות לגילויי חיבה של האם. קבוצת השווים מאותו המין מספקת הזדהות גברית ותמיכה מוסרית. לעומתם הנערה שנקלעת בעיקר עם אימה לקונפליקט מורכב אשר מתחתיו מסתתר פחד מסבילות הנשית. בלוס מציע לא לעודד התנהגות מינית הטרוסקסואלית בשלב הזה מפני שהיא נדונה לכישלון. אין את ההבשלה הריגשית והחברתית המוסרית והקוגניטיבית הנדרשת ליחסים מספקים. יתרה מזאת הוא אומר היות שההבשלה המינית והפיסית מתבצעת בזמנים שונים וטבע הקונפליקט השונה בין המינים הוא מציע לעשות הפרדה בשלב הזה (בגילאים 11-14) בין הבנים לבנות כי "היא רצויה מאד מבחינה פסיכולוגית וביולוגית כאחד" "בשנים האלו כאשר ההבדלים בהתפתחות השיכלית הגופנית והפסיכולוגית בולטים מהווים הנערים והנערות זיווג גרוע לעבודה ולמשחק" רעיונות דומים לאלה הובעו גם על ידי מיד(1961:38) אצל מוס "הכיתות הגבוהות של התיכון נעשו קרקע פורייה לפיתוח נטיות בלתי הולמות ובלתי סתגלניות אצל נערים ונערות המניחות מצידן את התשתית לעוינות כלפי נשים מצד הנערים"
בשטח החוויה הזאת של העויינות והתוקפנות של הנערים אשר מופנות בעוצמה נגד הנערות בקבוצה מעוררת אחת משתי התגובות- התכנסות והצטמצמות של הנערה או התנהגות "גברית" תוקפנית כתגובת נגד. בקבוצה שהנחתי לאחרונה בלטו שתי ההתנהגויות הללו. אחת הנערות כמעט ולא הגיבה לתוקפנות מילולית גבוהה מצד הנערים שדברו באופו מעליב על מימדי הגוף שלה , השפם שלה בפנים,ודרכי הלבוש. מאוחר יותר התברר שלנערה הזאת מבית מסורתי יש מושא אהבה , בחור מעט מבוגר ממנה אשר מכה אותה ומשפיל אותה ויש לו חברה. נערה אחרת בקבוצה עמדה מול הבנים בתוקפנות גלויה גדולה, היא קללה חזרה ו"העמידה אותם במקום" ובשיחה גלויה מאוחר יותר דברה על העובדה שהיא לא מוכנה שידרכו עליה ומוכנה בכל זמן ם ללכת מכות כדי להתגונן. המצב הזה בקבוצה ההטרוגנית לא מאפשר עבודה משמעותית עם שני המינים.
השנה קיבלנו קבוצה מעורבת של כ-6 נערים ו6 נערות בכתה ח' בבית ספר הישגי. הקבוצה אופיינה בתת הישגיות וקשיים התנהגותיים רגשיים ומשפחתיים לאחר 2 מפגשים קטסטרופליים החלטנו לפצל את הקבוצה לבנים ובנות כאשר המנחה הנוסף עבד עם הנערים. בקבוצת הנערות התאפשרה האינטימיות והאטמוספרה לשיחה ועיבוד של תכנים על הורים אלכוהוליסטים ולא מתפקדים, יחסים עם המין השני, תחושות חרדה ונטישה ושימוש בסמים. כאשר המנחה השני הציע מפגש משותף הייתה התנגדות גורפת. בבית ספר אחר בכתות ט אנחנו מתנסים כעת במודל משולב של שתי פגישות נפרדות ופגישה משותפת בכדי לאפשר אינטגרציה
התיאוריות הפסיכולוגיות המתארות נערים וגברים נוטות לראות את התפתחותם ככזו המתרחשת בשלבים הבאים בזה אחר זה או מתבססים זה על זה. כל שלב מחזק את התכונות ואת היכולות שנרכשו קודם ומקנה תכונות ויכולות חדשות הנחשבות מתאימות ובוגרות יותר. מכיוון שהחברה מעודדת בנים להיפרד מאימותיהם בגיל מוקדם מאד ומכיוון שאבות מעטים מעורבים בטיפול ישיר בילדיהם אין בסביבתם של רוב הבנים הגדלים אדם שאיתו הם יכולים לפתח קשר רגשי מתמשך. בנים מפתחים תחושה של עצמי נפרדself-in-separation) )9המבוססת על הישגים כלומר על כמה הם מצליחים בעולם. אינטימיות ויכולת לבנות מערכת יחסים אינן מהוות חלק מתוכנית ההתפתחות הגברית עד גיל ההתבגרות, ואי לכך בנים רבים נוטים לקשור בינן ובין מיניות.
בנות מתפתחות באופן שונה, על פי ג'אנט ל. סאריSurrey והחוקרים מ"מכון סטון" למחקר ולשירותים התפתחותיים בקולג' ולסלי Wellesley ההתפתחות הנשית מבוססת על יכולת הולכת וגדלה לבנות ולהרחיב מערכות יחסים. נערה מפתחת את זהותה ואת תחושת העצמי שלה בהקשר של מערכות יחסים שהיא מקיימת. במסגרתן היא לומדת להכיר את הקשר שלה עם אחרים ואת ניפרדותה מהם.
מן הלידה הדגש הוא על הקשר הדינמי המתמשך בין האם לילדה. במקום "עצמי בנפרד" מפתחות הבנות "עצמי בקשר" in relation self הבת מפתחת עם הזמן יכולת הולכת וגדלה לגלות אמפתיה כלפי אחרים. יכולות אלה תורמות להעמקת הקשר שלה עם אמה .
שפה ודיבור נשים/גברים
תקשורת , גבר אישה, הוא מדבר בציבור והיא באישי
דבורה טנן Tannenבספרה "קצר" מנתחת את השיח בין גברים ונשים מסבירה את ההבדלים בינהם ובמטרה השונה שיש להם ביחס לקומוניקציה.
גברים היא מצאה, באים לשיחה כפרטים בתוך מערכת יחסים הירארכית, שבה הם למעלה או למטה. מטרת השיחה היא לרכוש עמדה בסולם ההירארכי ולשמור על עצמאות. נשים באות לשיחה כפרטים ברשת של קשרים ומטרת השיחה ליצור קרבה תמיכה והסכמה. עובדה נוספת שנבדקה ונמצאה נכונה היא שגברים מדברים יותר מנשים, מה שנוגד את המיתוס הנפוץ של נשים דברניות.. טנן מספרת על קבוצת דיון מעורבת בעקבות הרצאה שהיא נתנה. גבר אחד דיבר הרבה במיוחד והיה מלא בהסברים והערות על ההרצאה. כשטנן אמרה שנשים מתאוננות שבעליהן אינם מדברים איתן מספיק, התפרץ אותו גבר ואמר, שהוא מסכים לגמרי לדבריה,והצביע על אישתו, שישבה לצידו ולא הוציאה הגה מפיה כל הערב ואמר "היא הדברנית במשפחה." הוא בוודאי לא שיקר,והסתירה נובעת מכך שיש לשניהם ספירות שונות של דיבור. הוא מדבר בציבור והיא מדברת במסגרת הקשר בינהם.
במחקרים הפמיניסטים בנושא קומוניקציה יש תמיכה לעובדה שגברים מדברים יותר במרחב הציבורי: בישיבות ובדיונים קבוצתיים ובכיתות מעורבות. חוקרת אחת בדקה בישיבות סגל באוניברסיטה ומצאה שגברים דיברו יותר זמן מהנשים ולאחר דיון הקול הראשון שנשמע הוא כמעט תמיד קול של גבר. גברים יותר מנשים מרגישים נוח כשהם מדברים בקבוצות גדולות של אנשים, ולפני קהל כלומר דיבור ציבורי. נשים מרגישות צורך לדבר דיבור אישי בקבוצה קטנה עם אנשים מוכרים היטב. ילדות מספרות סודות לחברותיהן, וזה הבסיס של הקשר ביניהן. גם אצל נשים מבוסס הקשר בעיקר על דיבור על שיתוף במה
שפה גברית מבוססת על היגיון ועל שיקול דעת. באמצעותה מפעילים בני המין הגברי כוח על אחרים או הודפים ניסיונות של אחרים להפעיל עליהם כח.השפה היא כלי יעיל ושימושי לשם זכייה בויכוחים. השפה מבססת את מקומו של הילד בתחום מחיה בטוח מבחינה היררכית על ידי כך שהיא מציבה אנשים אחרים במרחק בטוח ממנו.
בנות משתמשות בשפה ובתהליך השיחה כאמצעי לקרב אליהן אנשים ולבסס אתם קשרים.בנוסף בנות משתמשות בשפה ליצירת שוויון בינן ולשמירה עליו. נשים מבוגרות מנהלות את השיחות בינן על פי אותם כללי טקס. "שיחות צרות "trouble talk " היא דרך להבטיח שלאף אחד מן המשתתפות בשיחה לא יהיה כוח רב יותר משל חברה. כאשר אני מספרת לך בעיה ואת עונה לי" הו כן דבר דומה קורה לי "ואז את משתפת אותי במצב דומה אזי גם את מעניקה לי עצה עדיין אנו שוות.
בעבודה גברים צריכים לברר את מקומם בפירמידה לפני שהם מתחילים לעבוד נשים צריכות ראשית לפתח סביבה של שיתוף פעולה בינהן. הן בוחנות זו את זו על מנת לבדוק כמה בטוחות הן מרגישות זו בחברת זו ובאיזה מידת דיוק הן מעריכות שישפטו אותן. הן יוצרות קשרים ועל ידי כך הן מנסות למצוא מכנים משותפים. לאחר שאמדו את הקשרים הללו הן יכולות להתחיל לעבוד.
אריאלה פרידמן, בוחנת בספרה "באה מאהבה" את ההבדל בין נשים וגברים ביכולת לפתח אינטימיות. החל מגיל צעיר מאד יש נטייה להתבדלות של המינים. בנות מעדיפות חברת בנות ובנים מעדיפים חברת בנים. בגיל שש וחצי הם משחקים יותר עם בני מינם פי 11. בנים אוהבים קבוצות גדולות, משתמשים יותר במרחב ומשחקים במקומות ציבוריים וברחובות, ובנות מעדיפות משחקים אינטימיים עם חברה או שתיים בחצר או בבית. כשמתבגרים יש הוכחות רבות, היא אומרת, שהאינטראקציה בקבוצות חד מיניות איננה משתנה הרבה. הם נצמדים להתנהגות האופיינית למינם.
ומה קורה לשני המינים כשהם נפגשים?
נראה שהבנים משפיעים על האינטראקציה יותר מאשר הבנות. הם ממשיכים בהתנהגותם התקיפה והדומיננטית גם בחברה מעורבת. ומשפיעים על הבנות להקטין עוד יותר את פעולתן ולהידחק לקרן זווית. בנות משפיעות רק מעט על דרך המשחק והאינראקציה בקבוצות מעורבות. למה? מדוע הבנות מוותרות בעוד הבנים ממשיכים בדפוסי התנהגותם? אחד ההסברים הוא שיתכן שדפוס הבנים יותר כוחני ובהכרח משפיע יותר מאשר הדפוס השוויוני המתחשב והרך. ויתכן שההשפעה של קבוצת הגיל משקפת את היחסים הקיימים בחברה. לבנים יותר דפוסים כוחניים ובכך השפעתם גדולה יותר
קרול גילגן היא פרופסור באונברסיטת הרווארד, כתבה ספר שקראה לו "בקול שונה" in a different voice ספר שעורר הד עצום והתקבל בהתלהבות על ידי נשים.כשהיא מתייחסת לתיאוריות של פרויד פיאזה, קולברג ואחרים פיתחו את תיאוריות האישיות שלהם ואת שלבי ההתפתחות האנושיים ואת הבגרות המוסרית הם התייחסו לכך אך ורק מנקודת מבט גברית. היא טוענת שהתיאוריה הפסיכולוגית שהייתה מקובלת לא ירדה לדעתן של נשים לא הבינה את מניעיהן ומחויבותן המוסרית ולא ראתה את זווית ההסתכלות המיוחדת שלהן על הדברים החשובים בחיים והם גם שפירשו אותן. כך התעוותה התמונה האמיתית. הקול הגברי והקול הנשי מדברים על חשיבותן של אמיתות שונות החל מדינמיקה שונה של הפרדות והתקשרות בעיצוב הזהות המינית וכלה בהבדל בזהות ובאינטימיות המאפיינות את ההתנסות בגיל הבגרות. כיוון שההתפתחות האנושית בנויה על המתח הדיאלקטי שבדו שיח זה, השתיקה של הנשים בסיפור ההתפתחות הבוגרת מסלפת את תפיסת שלביה של ההתפתחות הזאת וסדר הופעתם. ובעניין הקול "במקרים רבים הייתה לנשים תחושה שמסוכן להגיד מה הן רוצות ומה הן חושבות או אפילו לדעת זאת הבעת הדעה מעכירה את מערכת היחסים הקרובים, ולכן מסכנת את קיומם של יחסים אלה". גילגן מציינת שנשים רבות חששו שיגנו אותן או יפגעו בהן אם תדברנה שלא יקשיבו להן ושלא יבינו אותן והדיבור יביא רק לבלבול נוסף ולכן מוטב להיראות "בלתי אנוכיות" לוותר על קולן ולשמור על שלום בית"
הקול של נערות ונשים.
קרול גילגן ולין בראון חקרו את ההתפתחות הפסיכולוגית של נשים צעירות בתקופה של 5 שנים. הנבדקות במחקר שנערך בשנים , היו 100 ילדות ונערות בגילאי 8-17 מבית ספר לנערות בקליבלנד. החוקרות בדקו את השינויים בתחושת העצמי של הנבדקות על ידי בחינת השינויים שחלו במערכת יחסים שלהן עם התבגרותן. במהלך המחקר הוצגה בפני 25 בנות ונערות בכתות א',ד',ז' ו-י' אותה סדרה של שאלות. שאלות אלה עודדו את הנבדקות לשוחח עם החוקרות אודות מחשבותיהן ורגשותיהן כלפי עצמן ולגבי מערכות יחסים שהן מקיימות.
משתתפות בנות 8 ו9 דברו על חייהן בסמכותיות. היו נחרצות בדעותיהן וברגשותיהן. הן התחילו משפטים ב"אני רוצה ואני יודעת" החוקרות מצאו שבנות פורחות כאשר מאפשרים להן להיות כנות באשר לרגשותיהן ולדעותיהן. מצד שני כשהבנות מגיעות לגיל ההתבגרות הן לומדות להשתיק את עצמן במערכות היחסים שלהן וכך לא להסתכן בעימות גלוי העלול להוביל לדחייה לבידוד ואולי לתוקפנות כלפי עצמן. בנות 13 ענו לשאלות החוקרות במשיכת כתף ובביטויים כמו "את יודעת" ואז וכאשר הן מתחילות להתעניין בבנים בנות מדכאות חלקים נוספים בתוך עצמן. הן לומדות שהדאגה לצרכים רגשיים של אחרים פירושה דחיקת רגשותיהן ותפיסותיהן הצידה. נערות ניצבות אם כן בפני ברירה איומה: הן יכולות להישאר כמו שהן - וכך להסתכן באובדן החברות או להתאים את עצמן לציפיות על ידי אובדן חלקים מעצמן.
"אם הייתי מדברת בשם עצמי" מצטטת גילגן סטודנטית לתואר שני, מתוך סקרנות לגבי הבחירה של נשים לדבר או שלא לדבר. כאשר הבחירה לא לדבר נעשית לעיתים קרובות מתוך כוונה טובה ורצון פסיכולוגי לגונן, ממניעים של התחשבות ברגשות הזולת ומודעות למציאות הממשית של הפרט עצמו עם אחרים.
"מובן מאליו " אומרת וירגיניה וולף כי ערכים נשיים נבדלים תכופות מהערכים שקבע המין השני ברם היא מוסיפה הערכים הגבריים הם ששולטים בכיפה כתוצאה מכך מפקפקות הנשים בתחושתן הטבעית ומשנות את השיפוט שלהן לנוכח דעותיהם של האחרים.
"סיפורן של שתי תרבויות" וחיות את החיים בתרגום
המטפלת סנדרה פרידמן עבדה שנים רבות רק עם נשים ונערות היא מספרת בספרה "כשנערות מרגישות שמנות" על תוכנית שפיתחה על מנת לעזור לנערות בגיל ההתבגרות. לדבריה עיסוק בסוגיות של מזון ומשקל אינה משקפת בעיה הקשורה לאוכל בלבד אלא בעיקר נובע מצורך פסיכולוגי. נערות משתמשות במזון ובעיסוק היתר במשקל על מנת להתמודד עם רגשות מכאיבים מדי או כאלו שלא מקובל לבטא: בדידות, חוסר ביטחון, כעס מיניות או נזקקות. בהסתמכה על ניסיון העבודה שלה עם נשים ונערות היא מתארת את ההתפתחות השונה של הנערה בעיקר בזמן ההבשלה המינית. לדבריה עד גיל 10 בערך בנות מסוגלות לקיים מערכות יחסים פתוחות וכנות עם האחרות. הן משיגות מידה רבה של עצמאות ושל יכולת לדאוג לעצמן. כמו כן הן רוכשות מיומנויות לוגיות ואסטרטגיות המאפשרת להן לפתור בעיות ולהתמודד בהצלחה עם רבים מהמבחנים של החיים.
בסביבות תחילת כתה ז' יש לבנות יתרון על הבנים. עם סיום השנה המצב מתהפך.
בתחילת ההבשלה המינית יחד עם השינויים הגופניים והורמונליים בנות נדרשות לערוך שינויים עמוקים ורחבי היקף באופן שבו הן רואות את עצמן ומתקשרות עם העולם. הן מאמצות את התדמית של הנערה המושלמת, המוכתבת על ידי החברה, ותוך כדי כך הן מתחילות לבטל את ערכם של המאפיינים שקודם העריכו ביותר בעצמן. הן מתחילות לחיות את חייהן" בתרגום"in translation על מנת להתאים לעולם המוגדר על ידי גברים ולהיכלל בו. רבות מהן מתחילות ללמוד את שפת השומן. הנערות מגלות שאותם הכישורים שעזרו להן כנערות כאשר הן נשפטות מנקודת ראות גברית - היא נגדן. מכיוון שהתרבות הגברית מבוססת על תחרות ועל חוסר מעורבות רגשית הרי שאותן תכונות המייחדות נערות מוארות כעת באור הגורם לה להראות נזקקת, היסטרית, ובלתי החלטית. מכיוון שהן חיות בעולם של גברים והן רוצות למצוא את מקומן עליהן לתרגם את מחשבותיהן ואת התנסויותיהן משפה וסגנון מילוליים המכוונים לגברים. אז הרבה מהניואנסים שאפיינו את שפתן הן צריכות לוותר, ובהדרגה הן מאבדות את בטחונן העצמי ומפחיתות בערך עצמן הן מפקפקות בתקפות התנסויותיהן וממשיכות בתהליך ההתנתקות מעצמן
על פי מארי פיפרPiper האני של הנערות מתפצל לשני עצמי על מנת להיות מקובלות מבחינה חברתית העצמי האמיתי הוא העצמי הפנימי המכיל את כל המחשבות והרגשות שהחברה מגנה את ביטויין כגון כעס קנאה ומיניות. העצמי המזויף הוא הקליפה החיצונית שהן יוצרות על מנת לשקף את התכוננות ואת התגובות המצופות מהן על ידי החברה. ה"אני המזויף" הוא אותו קול שנשים משתמשות בו כאשר מישהו מגיע לביקור בלתי צפוי והיא מבטיחה לו שאינו מפריע ואפילו מציעה לו כוס קפה למרות שעמוק בפנים היא מקווה שיעזוב מהר.
נערות מוסיפות ומשנות את האופן בו הן מתייחסות לאחרים כאשר הן מתחילות להתעניין בבנים.עתה עליהן להתאים את עצמן לאנשים ממגדר שונה שאינם בעלי אום כישורים חברתיים ואינם מייחסים אותה מידה של חשיבות למערכות יחסים. וכך בנות מדכאות חלקים נופים בעצמן.
למה צריך קבוצות לנערות
לעומת דור ההורים נוער היום חשוף בגיל צעיר הרה יותר למצבי סיכון. גיל ההבשלה המינית אצל נערות והוא עומד היום בגילאים של
וינסטון קריג וגניס דלאי תכננו והפעילו תוכנית לנערות שבעיקרה מניעתית . הם מדברים על העיוורון בהתייחס לבעיות של נערות :דיכאון, הפרעות אכילה,דימוי גופני נמוך ולמרות שבעיות האלה באות פחות לידי ביטוי בעבריינות הן רציניות מאד והרבה נערות נמצאות בצורך חריף לבקש עזרה. בגלל שכל הבעיות הללו הן בקלות נחבאות נערות עלולות להסתיר אותן עד שהן הופכות לרציניות ביותר ממחקרים עולה שנערות המתמודדות דיכאון לדוגמה יותר סיכון לפתח הפרעות אכילה,הריון לא רצוי,ולהשתמש בחומרים פסיכו אקטיביים Phlips 1998
בהתייחס לכלל ההתנהגויות המסוכנות שאורבות לנוער פגיע , אנו יודעים היום שעבריינות למשל מתחילה לרוב בגיל של התבגרות מוקדמת ומגיעה לשיא בהתבגרות מאוחרת. התנסויות של אלכוהול טבק וסמים אחרים לרוב גם מתחילה בגיל ההתבגרות המוקדם וזה הזמן הקריטי ליצור תבניות שיתפתחו לתוך הבגרות.. כמו כן התנסויות מיניות בגיל צעיר מובילות ליחסי מין מלאים, הריונות בלתי רצויים, ומחלות מועברות במין
נערות וקידום נוער
גרניאק מ. גיבור נ. ושות מדווחות על כך שכ-31% מכלל המטופלים בקידום נוער הן נערות. כהן-סטרבינסקי, דולב ושמש(1999) השוו בסקר בני נוער בטיפול היחידות לקידום נוער בין בנים ובנות המטופלים בקידום נוער במדדים שונים של סיכון. נמצא שבנות חשופות יותר מבנים לאלימות פיזית או מינית במשפחה- 21% לעומת 11% בקרב הבנים. בנות דיווחו יותר מבנים על היותן קורבנות לאלימות שלש פעמים או יותר בשנה- 41% לעומת 26% בקרב בנים. הן אומרות ששיטת ההתערבות הננקטות לגבי הנערים והנערות הן זהות: טיפול פרטני או קבוצתי,עם זאת, מאפייני הנערות המטופלות בקידום נוער מכתיבים תכנים טיפוליים ייחודיים ורלוונטים להן: תהליכי ההתבגרות של נערות, הבדלים בין המינים, יחסים זוגיים עם המין השני, נישואין מוקדמים, חינוך מיני, הריונות מוקדמים והפלות, הטרדה מינית ופגיעה מינית, אלמנט הקורבן, דיכאון, יחסי הורים נערות, תפקיד ילדה הורית במשפחה, שפחה במשפחה, דימוי אישי ונשי, העצמה נשית, הפרעות אכילה, פציעה עצמית, אובדנות, בריחה מהבית, אלימות במשפחה, חיזור אלים, אלימות פיזית ומילולית של נערות, חוסר גבולות, עבריינות נערות, הידרדרות לזנות ועוד היות שעיקר ההתערבות הטיפולית בקרב נערות מתרחשת במצבים של סיכון גבוה וממוקד , המצב הקשה של הנערות המגיעות ליחידות לקידום נוער מצביע על צורך בהתערבות מוקדמת יותר אצל נערות מזוהות כנמצאות במצב של פגיעה רגשית במטרה למנוע בעיות התנהגותיות ונפשיות בהתבגרות מאוחרת ונדרשת התערבות קבוצתית שתתיחס לצרכים ההתפתחותיים של נערות בתקופת ההתבגרות המוקדמת בשלב המעבר בין מסגרות הלימודים היסודיים לחטיבת ביניים ולתיכון.
אחת המסקנות של הכותבות היא שנדרשת הכשרה ספציפית לעובדים עם נערות. הן ממליצות שעבודה עם נערות תיעשה על ידי נשים בעיקר במקרים של התעללות אב ויש לתת עדיפות לעובדות שהתמחו בעבודה מותאמת מגדר
מודלינג
החוקרת בייקר ב. Baker-Graham שעבדה עם קבוצות של נערות בסיכון מציינת את חשיבותן של קבוצות נפרדות לנערות אשר מאפשרות מרחב להתלבטות בזהות ובשאלות שאופייניות לגיל ולמגדר ללא הלחץ הקיים בקבוצה מעורבת. הקבוצות שהיא מתארת מתמודדות עם נושאים של שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, בעיות ביקור סדיר,ועבריינות בקבוצות כ10 בנות בגילאים 14-15 הפעילויות נעשות בחוץ outdoor כאשר המטרה העיקרית היא פיתוח עצמי. היות שנערות מתבגרות מאמצות תפקידים נשיים סטראוטיפים ותופסות את זהותן במונחים של יחסים עם המין השני פעילות ספורטיבית הנעשית בחוץ{אשר אופיינית יותר לנערים} ונוכחות של אישה מנהיגה בטוחה בעצמה ובעלת יכולת מאלצת את הקבוצה לבחון מחדש את הדימויים המופנמים הנשיים על תפקידים יכולות וכוחות.
בסקר שנערך על כלל השירותים והתוכניות לנערות בנות 12-18 המופעלים בישראל נמצא שלרוב האירגונים אין מדיניות מיוחדת בנושא הנערות. מרבית המרואיינים ייחסו חשיבות מיוחדת או ערך ייחודי לטיפול בנערות בנפרד מנערים. אחד המרואיינים טען שנוכחות של נערים חוסמת את הנערות ולכן בטיפול נפרד ובסביבה הטבעית שלהן תרגשנה הנערות יותר חופשיות ובטוחות לבטא את עצמן. מרואיינים אחרים ציינו שיש תחומים בהם נערות צריכות לקבל מענה נפרד ומאידך יש תחומים שבהם צריך לתת מענה משותף כמו בתחום העצמה או השכלה
ובדעת מיעוט הייתה מרואיינת מ"דלת פתוחה" שטענה שאין ערך ייחודי לטפל בנערות בנפרד כיוון שהן חייבות להתמודד עם המציאות שבה שני המינים נמצאים באינטראקציה מתמדת ולדעתה דווקא זהותן ומודעותן המינית מתפתחת מתוך המפגש עם בני המין השני
סיכום ודיון
מתוך התנסות בעבודה קבוצתית עם בני נוער בחטיבת ביניים ראיתי שהמתח המיני, התוקפנות ונושאי העניין השונים אינם מאפשרים עבודה משמעותית הקורית בקבוצות חד מיניות. בולס, פסיאנליטקאי, התייחס לתקופה הזאת ולשוני בין התפתחות הנער והנער והמליץ לא ללמוד או לעבוד ביחד בגלל העויינות והתוקפנות שמתפתחת כתוצאה ממנגנוני הגנה בגיל הטרום התבגרותי.
במחקרים יש תמיכה לעובדה שכאשר בני שני מינים נמצאים בקבוצה מעורבת הביטוי הדומיננטי יותר יהיה של הבנים. בשלב בקריטי של המעבר מילדה לנערה ישנם תהליכים מורכבים ו"כבדים" שהנערה צריכה להתמודד עימן, באותה עת הבעיות הרבות
החוקרות גיליגן וסדרה פרידמן ואחרות מתארות מתוך המחקר והפרקטיקה שלהן תופעות התבגרות שמאפיינות נערות בלבד בהן הנערות "מאבדות את קולן" בגלל תהליכים סוציולוגים ופסיכולוגיים ומפתחות אני מזויף שמנותק מהצרכים הרגשיים והאחרים שלהן כדי להתאים את עצמן לחברה וכדי למצוא חן בעיני המין השני
בראיונות שנעשו לעובדי קידום נוער שעבדו עם נערות ושאר הגורמים המקצועיים שמטפלים בנערות הגיעו החוקרות הישראליות גרניאק ,גיבור ואחרות למסקנה דומה בגלל הצרכים הייחודיים לנערות והאג'נדה הספציפית להן
לבנים יש איכות קולנית יותר אגרסיבית יותר ונראית מסוכנת יותר. הם מעוררים תחושה של דחיפות רבה יותר במוסדות חינוך להתערבות טיפולית.
ביבליוגרפיה
1. גילגן קרול 1995 בקול שונה,התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה, ספריית פועלים תל אביב
2. מוס,ר.א. 1988 , תיאוריות על גיל ההתבגרות. ספריית פועלים, תל-אביב
3. פרידמן אריאלה 2000 באה מאהבה אינטימיות וכח בזהות הנשית ת"א , קו אדום, הוצאת הקיבוץ המאוחד
4. פרידמן סנדרה סוזן 2001 נערות מרגישות שמנות עזרה לנערות בגל ההתבגרות, הוצאת כתר
5. רוזין מה 2000 מה זה בכלל פמיניזם? ואיך זה שאנחנו לא יודעות על זה כלום? ת"א הוצאת זמורה ביתן
6. בקר שומן גלית 2003 מתבגרות יוצאות קוקז במעבר תרבותי ,עבודת גמר בית ספר לעבודה סוציאלית אוניברסיטת תל אביב
7. גרניאק מ,גיבור נ. ארקין נ. רפאלי נאווה, עבודה עם נערות בקידום נוער,
8. Baker Graham- outdoor education and experiential learning in uk
9. Winston Craig LeCroy and Daley Janice Empowering Adolescent Girls Examining The Present and Building skills for the future with the go Grrrls Program- Ww.Norton&Company 2001
בזכות העבודה הקבוצתית עם נערות בסיכון
(בקבוצה חד מינית)
מרתה קיציס דורון
מטרת המאמר הזה היא לעודד עבודה קבוצתית עם נערות צעירות בסיכון(14-15) בקבוצה חד מינית ולעורר תשומת לב לעובדה שצרכי הנערות שונים ודורשים מענה ייחודי.
אני עובדת עם קבוצות של נוער בסיכון בתוך מוסדות חינוך בעיקר בשכבות ט' ו-י'
שמתי לב לעובדה שחזרה על עצמה, נערות מבטאות את הצרכים שלהן, הבעיות שלהן, והפחדים שלהן בבהירות ובכנות כשהן בינן לבין עצמן. כאשר נוכחים נערים בקבוצה הן כמעט אינן מדברות , או עסוקות בלהדוף תוקפנות בעלת אופי מיני שמופנית נגדן על ידי הנערים
לדוגמא בשנה שעברה עבדנו עם שתי קבוצות נוער - בשכבת ט, אחת של נערות והשניה מעורבת.
בקבוצה של הנערות ישבה אלה{שם בדוי) בת 14, היא בת יחידה להורים יוצאי קוקז. האמא יוצאת ב7 בבוקר וחוזרת ב6 בערב. העובדה שיש לה גם אבא בבית היא יוצאת דופן לשאר הנערות בקבוצה. אלה אחראית על ניקיון ותחזוקת הבית. היא אינה מצליחה בלימודים דבר שמאכזב ומכעיס מאד את ההורים. אחד הנושאים הראשונים שהיא העלתה זאת העובדה שהחבר שלה הרביץ לה כי הוא חשד שהיא בוגדת בו. הבנות האחרות נתנו לזה לגיטימציה, לאלה חבר כושי לא יהודי שיושב בבית סוהר על" כל מיני שטויות" במשך השנה אלה תכנס להריון , תביא את המידע לתוך הקבוצה,תעבור הפלה טבעית, תאושפז בבית חולים במחלקת ילדים כדי לטשטש את העובדה מההורים, תחזור ליחסי מין מלאים מוקדם מדי. אלה והאחרות שיתפו והתייעצו על נושאים שהן מתקשות מאד לדבר עם מבוגרים בקהילה שלהן. הנושא המרכזי שהעסיק אותן זה יחסים. עם ההורים. עם המין השני, בינן ובין עצמן.במהלך הקבוצה אלה עמדה מול ההורים שלה ושיתפה אותם במצוקות שלה. היא הופתעה מהתגובה הרגשית של אביה. הבנות מצאו בקבוצה נחמה, תמיכה מקור לעידוד ומקור לכח לשנות דברים.
בקבוצה השניה שהנחנו באותו בית הספר עם אותה קבוצת גיל בעלי אותו רקע בה יש 12 בנים ו 3 בנות
יושבת טניה{שם בדוי}פרט לשיחה האישית שקיימנו אתה היא כמעט אינה מדברת ואינה משתתפת בפעילות. היא נראית מנותקת רגשית. היה לנו חשד שעברה סוג מסוים של התעללות. בקבוצה מדברים בעיקר חלק מהבנים. הם ציניים ושמים ללעג כל ביטוי רגשי או חולשה. כשהם מתייחסים לנערות זה בדרך כלל בקונטקסט מיני מטריד.לקראת סוף השנה מסתבר שטניה עברה חוויה טראומתית ונמצאת בטיפול. באווירה הזאת אין סיכוי לטניה לספר משהו מעולמה הפנימי.
למה זה קורה?
בנים ובנות - אותו הסיפור?
היה זמן שבו רווחה הדעה שבני אדם מתפתחים באופן דומה. ההנחה הייתה שלמעט אברי המין הגבר והאשה דומים. עד לא מזמן היה חקר נשים ונערות בעולם המערבי ובישראל בפרט בגדר נעלם
רק בשנים האחרונות החלה מתגבשת בקרב הקהילה המדעית החשיבות שבהתייחסות למשתנה המגדר{הג'נדר) רו זין 2000.
פיטר בלוס הוא פסיכואנליטיקאי אשר הקדיש תשומת לב רבה לתקופת ההתבגרות חקר ועבד עם נוער עבריין בשנות השלושים. בלוס מציע פירוש חדש לתיאוריה המסורתית על התפתחות האישה. בלוס מדבר על "הזינוק של ההתפתחות הגופנית אצל הבנות" שמתחיל מוקדם יותר, הבנות בשלות יותר מהבנים ועולות עליהם בלימודים ובהתפתחותן החברתית, הן מגלות דפוסי ענין בוגרים יותר ועולות על הבנים ביכולת האיטרוספקציה. הנערים בתקופה הזאת של טרום ההתבגרות מכוונים את הדחפים התוקפניים שלהם כלפי האם ונשים ככלל. כתגובת מגן נגד פחד הסירוס. הנערים לדבריו מפתחים הגנה כלפי המיניות הנשית." הבנים הטרום התבגרותיים מתרחקים מהבנות מזלזלים בהן ובזים לסנטימנטליות הנשית"(בלוס 1962 אצל מוס). כמו כן הם מתרחקים מניסיונות לגילויי חיבה של האם. קבוצת השווים מאותו המין מספקת הזדהות גברית ותמיכה מוסרית. לעומתם הנערה שנקלעת בעיקר עם אימה לקונפליקט מורכב אשר מתחתיו מסתתר פחד מסבילות הנשית. בלוס מציע לא לעודד התנהגות מינית הטרוסקסואלית בשלב הזה מפני שהיא נדונה לכישלון. אין את ההבשלה הריגשית והחברתית המוסרית והקוגניטיבית הנדרשת ליחסים מספקים. יתרה מזאת הוא אומר היות שההבשלה המינית והפיסית מתבצעת בזמנים שונים וטבע הקונפליקט השונה בין המינים הוא מציע לעשות הפרדה בשלב הזה (בגילאים 11-14) בין הבנים לבנות כי "היא רצויה מאד מבחינה פסיכולוגית וביולוגית כאחד" "בשנים האלו כאשר ההבדלים בהתפתחות השיכלית הגופנית והפסיכולוגית בולטים מהווים הנערים והנערות זיווג גרוע לעבודה ולמשחק" רעיונות דומים לאלה הובעו גם על ידי מיד(1961:38) אצל מוס "הכיתות הגבוהות של התיכון נעשו קרקע פורייה לפיתוח נטיות בלתי הולמות ובלתי סתגלניות אצל נערים ונערות המניחות מצידן את התשתית לעוינות כלפי נשים מצד הנערים"
בשטח החוויה הזאת של העויינות והתוקפנות של הנערים אשר מופנות בעוצמה נגד הנערות בקבוצה מעוררת אחת משתי התגובות- התכנסות והצטמצמות של הנערה או התנהגות "גברית" תוקפנית כתגובת נגד. בקבוצה שהנחתי לאחרונה בלטו שתי ההתנהגויות הללו. אחת הנערות כמעט ולא הגיבה לתוקפנות מילולית גבוהה מצד הנערים שדברו באופו מעליב על מימדי הגוף שלה , השפם שלה בפנים,ודרכי הלבוש. מאוחר יותר התברר שלנערה הזאת מבית מסורתי יש מושא אהבה , בחור מעט מבוגר ממנה אשר מכה אותה ומשפיל אותה ויש לו חברה. נערה אחרת בקבוצה עמדה מול הבנים בתוקפנות גלויה גדולה, היא קללה חזרה ו"העמידה אותם במקום" ובשיחה גלויה מאוחר יותר דברה על העובדה שהיא לא מוכנה שידרכו עליה ומוכנה בכל זמן ם ללכת מכות כדי להתגונן. המצב הזה בקבוצה ההטרוגנית לא מאפשר עבודה משמעותית עם שני המינים.
השנה קיבלנו קבוצה מעורבת של כ-6 נערים ו6 נערות בכתה ח' בבית ספר הישגי. הקבוצה אופיינה בתת הישגיות וקשיים התנהגותיים רגשיים ומשפחתיים לאחר 2 מפגשים קטסטרופליים החלטנו לפצל את הקבוצה לבנים ובנות כאשר המנחה הנוסף עבד עם הנערים. בקבוצת הנערות התאפשרה האינטימיות והאטמוספרה לשיחה ועיבוד של תכנים על הורים אלכוהוליסטים ולא מתפקדים, יחסים עם המין השני, תחושות חרדה ונטישה ושימוש בסמים. כאשר המנחה השני הציע מפגש משותף הייתה התנגדות גורפת. בבית ספר אחר בכתות ט אנחנו מתנסים כעת במודל משולב של שתי פגישות נפרדות ופגישה משותפת בכדי לאפשר אינטגרציה
התיאוריות הפסיכולוגיות המתארות נערים וגברים נוטות לראות את התפתחותם ככזו המתרחשת בשלבים הבאים בזה אחר זה או מתבססים זה על זה. כל שלב מחזק את התכונות ואת היכולות שנרכשו קודם ומקנה תכונות ויכולות חדשות הנחשבות מתאימות ובוגרות יותר. מכיוון שהחברה מעודדת בנים להיפרד מאימותיהם בגיל מוקדם מאד ומכיוון שאבות מעטים מעורבים בטיפול ישיר בילדיהם אין בסביבתם של רוב הבנים הגדלים אדם שאיתו הם יכולים לפתח קשר רגשי מתמשך. בנים מפתחים תחושה של עצמי נפרדself-in-separation) )9המבוססת על הישגים כלומר על כמה הם מצליחים בעולם. אינטימיות ויכולת לבנות מערכת יחסים אינן מהוות חלק מתוכנית ההתפתחות הגברית עד גיל ההתבגרות, ואי לכך בנים רבים נוטים לקשור בינן ובין מיניות.
בנות מתפתחות באופן שונה, על פי ג'אנט ל. סאריSurrey והחוקרים מ"מכון סטון" למחקר ולשירותים התפתחותיים בקולג' ולסלי Wellesley ההתפתחות הנשית מבוססת על יכולת הולכת וגדלה לבנות ולהרחיב מערכות יחסים. נערה מפתחת את זהותה ואת תחושת העצמי שלה בהקשר של מערכות יחסים שהיא מקיימת. במסגרתן היא לומדת להכיר את הקשר שלה עם אחרים ואת ניפרדותה מהם.
מן הלידה הדגש הוא על הקשר הדינמי המתמשך בין האם לילדה. במקום "עצמי בנפרד" מפתחות הבנות "עצמי בקשר" in relation self הבת מפתחת עם הזמן יכולת הולכת וגדלה לגלות אמפתיה כלפי אחרים. יכולות אלה תורמות להעמקת הקשר שלה עם אמה .
שפה ודיבור נשים/גברים
תקשורת , גבר אישה, הוא מדבר בציבור והיא באישי
דבורה טנן Tannenבספרה "קצר" מנתחת את השיח בין גברים ונשים מסבירה את ההבדלים בינהם ובמטרה השונה שיש להם ביחס לקומוניקציה.
גברים היא מצאה, באים לשיחה כפרטים בתוך מערכת יחסים הירארכית, שבה הם למעלה או למטה. מטרת השיחה היא לרכוש עמדה בסולם ההירארכי ולשמור על עצמאות. נשים באות לשיחה כפרטים ברשת של קשרים ומטרת השיחה ליצור קרבה תמיכה והסכמה. עובדה נוספת שנבדקה ונמצאה נכונה היא שגברים מדברים יותר מנשים, מה שנוגד את המיתוס הנפוץ של נשים דברניות.. טנן מספרת על קבוצת דיון מעורבת בעקבות הרצאה שהיא נתנה. גבר אחד דיבר הרבה במיוחד והיה מלא בהסברים והערות על ההרצאה. כשטנן אמרה שנשים מתאוננות שבעליהן אינם מדברים איתן מספיק, התפרץ אותו גבר ואמר, שהוא מסכים לגמרי לדבריה,והצביע על אישתו, שישבה לצידו ולא הוציאה הגה מפיה כל הערב ואמר "היא הדברנית במשפחה." הוא בוודאי לא שיקר,והסתירה נובעת מכך שיש לשניהם ספירות שונות של דיבור. הוא מדבר בציבור והיא מדברת במסגרת הקשר בינהם.
במחקרים הפמיניסטים בנושא קומוניקציה יש תמיכה לעובדה שגברים מדברים יותר במרחב הציבורי: בישיבות ובדיונים קבוצתיים ובכיתות מעורבות. חוקרת אחת בדקה בישיבות סגל באוניברסיטה ומצאה שגברים דיברו יותר זמן מהנשים ולאחר דיון הקול הראשון שנשמע הוא כמעט תמיד קול של גבר. גברים יותר מנשים מרגישים נוח כשהם מדברים בקבוצות גדולות של אנשים, ולפני קהל כלומר דיבור ציבורי. נשים מרגישות צורך לדבר דיבור אישי בקבוצה קטנה עם אנשים מוכרים היטב. ילדות מספרות סודות לחברותיהן, וזה הבסיס של הקשר ביניהן. גם אצל נשים מבוסס הקשר בעיקר על דיבור על שיתוף במה
שפה גברית מבוססת על היגיון ועל שיקול דעת. באמצעותה מפעילים בני המין הגברי כוח על אחרים או הודפים ניסיונות של אחרים להפעיל עליהם כח.השפה היא כלי יעיל ושימושי לשם זכייה בויכוחים. השפה מבססת את מקומו של הילד בתחום מחיה בטוח מבחינה היררכית על ידי כך שהיא מציבה אנשים אחרים במרחק בטוח ממנו.
בנות משתמשות בשפה ובתהליך השיחה כאמצעי לקרב אליהן אנשים ולבסס אתם קשרים.בנוסף בנות משתמשות בשפה ליצירת שוויון בינן ולשמירה עליו. נשים מבוגרות מנהלות את השיחות בינן על פי אותם כללי טקס. "שיחות צרות "trouble talk " היא דרך להבטיח שלאף אחד מן המשתתפות בשיחה לא יהיה כוח רב יותר משל חברה. כאשר אני מספרת לך בעיה ואת עונה לי" הו כן דבר דומה קורה לי "ואז את משתפת אותי במצב דומה אזי גם את מעניקה לי עצה עדיין אנו שוות.
בעבודה גברים צריכים לברר את מקומם בפירמידה לפני שהם מתחילים לעבוד נשים צריכות ראשית לפתח סביבה של שיתוף פעולה בינהן. הן בוחנות זו את זו על מנת לבדוק כמה בטוחות הן מרגישות זו בחברת זו ובאיזה מידת דיוק הן מעריכות שישפטו אותן. הן יוצרות קשרים ועל ידי כך הן מנסות למצוא מכנים משותפים. לאחר שאמדו את הקשרים הללו הן יכולות להתחיל לעבוד.
אריאלה פרידמן, בוחנת בספרה "באה מאהבה" את ההבדל בין נשים וגברים ביכולת לפתח אינטימיות. החל מגיל צעיר מאד יש נטייה להתבדלות של המינים. בנות מעדיפות חברת בנות ובנים מעדיפים חברת בנים. בגיל שש וחצי הם משחקים יותר עם בני מינם פי 11. בנים אוהבים קבוצות גדולות, משתמשים יותר במרחב ומשחקים במקומות ציבוריים וברחובות, ובנות מעדיפות משחקים אינטימיים עם חברה או שתיים בחצר או בבית. כשמתבגרים יש הוכחות רבות, היא אומרת, שהאינטראקציה בקבוצות חד מיניות איננה משתנה הרבה. הם נצמדים להתנהגות האופיינית למינם.
ומה קורה לשני המינים כשהם נפגשים?
נראה שהבנים משפיעים על האינטראקציה יותר מאשר הבנות. הם ממשיכים בהתנהגותם התקיפה והדומיננטית גם בחברה מעורבת. ומשפיעים על הבנות להקטין עוד יותר את פעולתן ולהידחק לקרן זווית. בנות משפיעות רק מעט על דרך המשחק והאינראקציה בקבוצות מעורבות. למה? מדוע הבנות מוותרות בעוד הבנים ממשיכים בדפוסי התנהגותם? אחד ההסברים הוא שיתכן שדפוס הבנים יותר כוחני ובהכרח משפיע יותר מאשר הדפוס השוויוני המתחשב והרך. ויתכן שההשפעה של קבוצת הגיל משקפת את היחסים הקיימים בחברה. לבנים יותר דפוסים כוחניים ובכך השפעתם גדולה יותר
קרול גילגן היא פרופסור באונברסיטת הרווארד, כתבה ספר שקראה לו "בקול שונה" in a different voice ספר שעורר הד עצום והתקבל בהתלהבות על ידי נשים.כשהיא מתייחסת לתיאוריות של פרויד פיאזה, קולברג ואחרים פיתחו את תיאוריות האישיות שלהם ואת שלבי ההתפתחות האנושיים ואת הבגרות המוסרית הם התייחסו לכך אך ורק מנקודת מבט גברית. היא טוענת שהתיאוריה הפסיכולוגית שהייתה מקובלת לא ירדה לדעתן של נשים לא הבינה את מניעיהן ומחויבותן המוסרית ולא ראתה את זווית ההסתכלות המיוחדת שלהן על הדברים החשובים בחיים והם גם שפירשו אותן. כך התעוותה התמונה האמיתית. הקול הגברי והקול הנשי מדברים על חשיבותן של אמיתות שונות החל מדינמיקה שונה של הפרדות והתקשרות בעיצוב הזהות המינית וכלה בהבדל בזהות ובאינטימיות המאפיינות את ההתנסות בגיל הבגרות. כיוון שההתפתחות האנושית בנויה על המתח הדיאלקטי שבדו שיח זה, השתיקה של הנשים בסיפור ההתפתחות הבוגרת מסלפת את תפיסת שלביה של ההתפתחות הזאת וסדר הופעתם. ובעניין הקול "במקרים רבים הייתה לנשים תחושה שמסוכן להגיד מה הן רוצות ומה הן חושבות או אפילו לדעת זאת הבעת הדעה מעכירה את מערכת היחסים הקרובים, ולכן מסכנת את קיומם של יחסים אלה". גילגן מציינת שנשים רבות חששו שיגנו אותן או יפגעו בהן אם תדברנה שלא יקשיבו להן ושלא יבינו אותן והדיבור יביא רק לבלבול נוסף ולכן מוטב להיראות "בלתי אנוכיות" לוותר על קולן ולשמור על שלום בית"
הקול של נערות ונשים.
קרול גילגן ולין בראון חקרו את ההתפתחות הפסיכולוגית של נשים צעירות בתקופה של 5 שנים. הנבדקות במחקר שנערך בשנים , היו 100 ילדות ונערות בגילאי 8-17 מבית ספר לנערות בקליבלנד. החוקרות בדקו את השינויים בתחושת העצמי של הנבדקות על ידי בחינת השינויים שחלו במערכת יחסים שלהן עם התבגרותן. במהלך המחקר הוצגה בפני 25 בנות ונערות בכתות א',ד',ז' ו-י' אותה סדרה של שאלות. שאלות אלה עודדו את הנבדקות לשוחח עם החוקרות אודות מחשבותיהן ורגשותיהן כלפי עצמן ולגבי מערכות יחסים שהן מקיימות.
משתתפות בנות 8 ו9 דברו על חייהן בסמכותיות. היו נחרצות בדעותיהן וברגשותיהן. הן התחילו משפטים ב"אני רוצה ואני יודעת" החוקרות מצאו שבנות פורחות כאשר מאפשרים להן להיות כנות באשר לרגשותיהן ולדעותיהן. מצד שני כשהבנות מגיעות לגיל ההתבגרות הן לומדות להשתיק את עצמן במערכות היחסים שלהן וכך לא להסתכן בעימות גלוי העלול להוביל לדחייה לבידוד ואולי לתוקפנות כלפי עצמן. בנות 13 ענו לשאלות החוקרות במשיכת כתף ובביטויים כמו "את יודעת" ואז וכאשר הן מתחילות להתעניין בבנים בנות מדכאות חלקים נוספים בתוך עצמן. הן לומדות שהדאגה לצרכים רגשיים של אחרים פירושה דחיקת רגשותיהן ותפיסותיהן הצידה. נערות ניצבות אם כן בפני ברירה איומה: הן יכולות להישאר כמו שהן - וכך להסתכן באובדן החברות או להתאים את עצמן לציפיות על ידי אובדן חלקים מעצמן.
"אם הייתי מדברת בשם עצמי" מצטטת גילגן סטודנטית לתואר שני, מתוך סקרנות לגבי הבחירה של נשים לדבר או שלא לדבר. כאשר הבחירה לא לדבר נעשית לעיתים קרובות מתוך כוונה טובה ורצון פסיכולוגי לגונן, ממניעים של התחשבות ברגשות הזולת ומודעות למציאות הממשית של הפרט עצמו עם אחרים.
"מובן מאליו " אומרת וירגיניה וולף כי ערכים נשיים נבדלים תכופות מהערכים שקבע המין השני ברם היא מוסיפה הערכים הגבריים הם ששולטים בכיפה כתוצאה מכך מפקפקות הנשים בתחושתן הטבעית ומשנות את השיפוט שלהן לנוכח דעותיהם של האחרים.
"סיפורן של שתי תרבויות" וחיות את החיים בתרגום
המטפלת סנדרה פרידמן עבדה שנים רבות רק עם נשים ונערות היא מספרת בספרה "כשנערות מרגישות שמנות" על תוכנית שפיתחה על מנת לעזור לנערות בגיל ההתבגרות. לדבריה עיסוק בסוגיות של מזון ומשקל אינה משקפת בעיה הקשורה לאוכל בלבד אלא בעיקר נובע מצורך פסיכולוגי. נערות משתמשות במזון ובעיסוק היתר במשקל על מנת להתמודד עם רגשות מכאיבים מדי או כאלו שלא מקובל לבטא: בדידות, חוסר ביטחון, כעס מיניות או נזקקות. בהסתמכה על ניסיון העבודה שלה עם נשים ונערות היא מתארת את ההתפתחות השונה של הנערה בעיקר בזמן ההבשלה המינית. לדבריה עד גיל 10 בערך בנות מסוגלות לקיים מערכות יחסים פתוחות וכנות עם האחרות. הן משיגות מידה רבה של עצמאות ושל יכולת לדאוג לעצמן. כמו כן הן רוכשות מיומנויות לוגיות ואסטרטגיות המאפשרת להן לפתור בעיות ולהתמודד בהצלחה עם רבים מהמבחנים של החיים.
בסביבות תחילת כתה ז' יש לבנות יתרון על הבנים. עם סיום השנה המצב מתהפך.
בתחילת ההבשלה המינית יחד עם השינויים הגופניים והורמונליים בנות נדרשות לערוך שינויים עמוקים ורחבי היקף באופן שבו הן רואות את עצמן ומתקשרות עם העולם. הן מאמצות את התדמית של הנערה המושלמת, המוכתבת על ידי החברה, ותוך כדי כך הן מתחילות לבטל את ערכם של המאפיינים שקודם העריכו ביותר בעצמן. הן מתחילות לחיות את חייהן" בתרגום"in translation על מנת להתאים לעולם המוגדר על ידי גברים ולהיכלל בו. רבות מהן מתחילות ללמוד את שפת השומן. הנערות מגלות שאותם הכישורים שעזרו להן כנערות כאשר הן נשפטות מנקודת ראות גברית - היא נגדן. מכיוון שהתרבות הגברית מבוססת על תחרות ועל חוסר מעורבות רגשית הרי שאותן תכונות המייחדות נערות מוארות כעת באור הגורם לה להראות נזקקת, היסטרית, ובלתי החלטית. מכיוון שהן חיות בעולם של גברים והן רוצות למצוא את מקומן עליהן לתרגם את מחשבותיהן ואת התנסויותיהן משפה וסגנון מילוליים המכוונים לגברים. אז הרבה מהניואנסים שאפיינו את שפתן הן צריכות לוותר, ובהדרגה הן מאבדות את בטחונן העצמי ומפחיתות בערך עצמן הן מפקפקות בתקפות התנסויותיהן וממשיכות בתהליך ההתנתקות מעצמן
על פי מארי פיפרPiper האני של הנערות מתפצל לשני עצמי על מנת להיות מקובלות מבחינה חברתית העצמי האמיתי הוא העצמי הפנימי המכיל את כל המחשבות והרגשות שהחברה מגנה את ביטויין כגון כעס קנאה ומיניות. העצמי המזויף הוא הקליפה החיצונית שהן יוצרות על מנת לשקף את התכוננות ואת התגובות המצופות מהן על ידי החברה. ה"אני המזויף" הוא אותו קול שנשים משתמשות בו כאשר מישהו מגיע לביקור בלתי צפוי והיא מבטיחה לו שאינו מפריע ואפילו מציעה לו כוס קפה למרות שעמוק בפנים היא מקווה שיעזוב מהר.
נערות מוסיפות ומשנות את האופן בו הן מתייחסות לאחרים כאשר הן מתחילות להתעניין בבנים.עתה עליהן להתאים את עצמן לאנשים ממגדר שונה שאינם בעלי אום כישורים חברתיים ואינם מייחסים אותה מידה של חשיבות למערכות יחסים. וכך בנות מדכאות חלקים נופים בעצמן.
למה צריך קבוצות לנערות
לעומת דור ההורים נוער היום חשוף בגיל צעיר הרה יותר למצבי סיכון. גיל ההבשלה המינית אצל נערות והוא עומד היום בגילאים של
וינסטון קריג וגניס דלאי תכננו והפעילו תוכנית לנערות שבעיקרה מניעתית . הם מדברים על העיוורון בהתייחס לבעיות של נערות :דיכאון, הפרעות אכילה,דימוי גופני נמוך ולמרות שבעיות האלה באות פחות לידי ביטוי בעבריינות הן רציניות מאד והרבה נערות נמצאות בצורך חריף לבקש עזרה. בגלל שכל הבעיות הללו הן בקלות נחבאות נערות עלולות להסתיר אותן עד שהן הופכות לרציניות ביותר ממחקרים עולה שנערות המתמודדות דיכאון לדוגמה יותר סיכון לפתח הפרעות אכילה,הריון לא רצוי,ולהשתמש בחומרים פסיכו אקטיביים Phlips 1998
בהתייחס לכלל ההתנהגויות המסוכנות שאורבות לנוער פגיע , אנו יודעים היום שעבריינות למשל מתחילה לרוב בגיל של התבגרות מוקדמת ומגיעה לשיא בהתבגרות מאוחרת. התנסויות של אלכוהול טבק וסמים אחרים לרוב גם מתחילה בגיל ההתבגרות המוקדם וזה הזמן הקריטי ליצור תבניות שיתפתחו לתוך הבגרות.. כמו כן התנסויות מיניות בגיל צעיר מובילות ליחסי מין מלאים, הריונות בלתי רצויים, ומחלות מועברות במין
נערות וקידום נוער
גרניאק מ. גיבור נ. ושות מדווחות על כך שכ-31% מכלל המטופלים בקידום נוער הן נערות. כהן-סטרבינסקי, דולב ושמש(1999) השוו בסקר בני נוער בטיפול היחידות לקידום נוער בין בנים ובנות המטופלים בקידום נוער במדדים שונים של סיכון. נמצא שבנות חשופות יותר מבנים לאלימות פיזית או מינית במשפחה- 21% לעומת 11% בקרב הבנים. בנות דיווחו יותר מבנים על היותן קורבנות לאלימות שלש פעמים או יותר בשנה- 41% לעומת 26% בקרב בנים. הן אומרות ששיטת ההתערבות הננקטות לגבי הנערים והנערות הן זהות: טיפול פרטני או קבוצתי,עם זאת, מאפייני הנערות המטופלות בקידום נוער מכתיבים תכנים טיפוליים ייחודיים ורלוונטים להן: תהליכי ההתבגרות של נערות, הבדלים בין המינים, יחסים זוגיים עם המין השני, נישואין מוקדמים, חינוך מיני, הריונות מוקדמים והפלות, הטרדה מינית ופגיעה מינית, אלמנט הקורבן, דיכאון, יחסי הורים נערות, תפקיד ילדה הורית במשפחה, שפחה במשפחה, דימוי אישי ונשי, העצמה נשית, הפרעות אכילה, פציעה עצמית, אובדנות, בריחה מהבית, אלימות במשפחה, חיזור אלים, אלימות פיזית ומילולית של נערות, חוסר גבולות, עבריינות נערות, הידרדרות לזנות ועוד היות שעיקר ההתערבות הטיפולית בקרב נערות מתרחשת במצבים של סיכון גבוה וממוקד , המצב הקשה של הנערות המגיעות ליחידות לקידום נוער מצביע על צורך בהתערבות מוקדמת יותר אצל נערות מזוהות כנמצאות במצב של פגיעה רגשית במטרה למנוע בעיות התנהגותיות ונפשיות בהתבגרות מאוחרת ונדרשת התערבות קבוצתית שתתיחס לצרכים ההתפתחותיים של נערות בתקופת ההתבגרות המוקדמת בשלב המעבר בין מסגרות הלימודים היסודיים לחטיבת ביניים ולתיכון.
אחת המסקנות של הכותבות היא שנדרשת הכשרה ספציפית לעובדים עם נערות. הן ממליצות שעבודה עם נערות תיעשה על ידי נשים בעיקר במקרים של התעללות אב ויש לתת עדיפות לעובדות שהתמחו בעבודה מותאמת מגדר
מודלינג
החוקרת בייקר ב. Baker-Graham שעבדה עם קבוצות של נערות בסיכון מציינת את חשיבותן של קבוצות נפרדות לנערות אשר מאפשרות מרחב להתלבטות בזהות ובשאלות שאופייניות לגיל ולמגדר ללא הלחץ הקיים בקבוצה מעורבת. הקבוצות שהיא מתארת מתמודדות עם נושאים של שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, בעיות ביקור סדיר,ועבריינות בקבוצות כ10 בנות בגילאים 14-15 הפעילויות נעשות בחוץ outdoor כאשר המטרה העיקרית היא פיתוח עצמי. היות שנערות מתבגרות מאמצות תפקידים נשיים סטראוטיפים ותופסות את זהותן במונחים של יחסים עם המין השני פעילות ספורטיבית הנעשית בחוץ{אשר אופיינית יותר לנערים} ונוכחות של אישה מנהיגה בטוחה בעצמה ובעלת יכולת מאלצת את הקבוצה לבחון מחדש את הדימויים המופנמים הנשיים על תפקידים יכולות וכוחות.
בסקר שנערך על כלל השירותים והתוכניות לנערות בנות 12-18 המופעלים בישראל נמצא שלרוב האירגונים אין מדיניות מיוחדת בנושא הנערות. מרבית המרואיינים ייחסו חשיבות מיוחדת או ערך ייחודי לטיפול בנערות בנפרד מנערים. אחד המרואיינים טען שנוכחות של נערים חוסמת את הנערות ולכן בטיפול נפרד ובסביבה הטבעית שלהן תרגשנה הנערות יותר חופשיות ובטוחות לבטא את עצמן. מרואיינים אחרים ציינו שיש תחומים בהם נערות צריכות לקבל מענה נפרד ומאידך יש תחומים שבהם צריך לתת מענה משותף כמו בתחום העצמה או השכלה
ובדעת מיעוט הייתה מרואיינת מ"דלת פתוחה" שטענה שאין ערך ייחודי לטפל בנערות בנפרד כיוון שהן חייבות להתמודד עם המציאות שבה שני המינים נמצאים באינטראקציה מתמדת ולדעתה דווקא זהותן ומודעותן המינית מתפתחת מתוך המפגש עם בני המין השני
סיכום ודיון
מתוך התנסות בעבודה קבוצתית עם בני נוער בחטיבת ביניים ראיתי שהמתח המיני, התוקפנות ונושאי העניין השונים אינם מאפשרים עבודה משמעותית הקורית בקבוצות חד מיניות. בולס, פסיאנליטקאי, התייחס לתקופה הזאת ולשוני בין התפתחות הנער והנער והמליץ לא ללמוד או לעבוד ביחד בגלל העויינות והתוקפנות שמתפתחת כתוצאה ממנגנוני הגנה בגיל הטרום התבגרותי.
במחקרים יש תמיכה לעובדה שכאשר בני שני מינים נמצאים בקבוצה מעורבת הביטוי הדומיננטי יותר יהיה של הבנים. בשלב בקריטי של המעבר מילדה לנערה ישנם תהליכים מורכבים ו"כבדים" שהנערה צריכה להתמודד עימן, באותה עת הבעיות הרבות
החוקרות גיליגן וסדרה פרידמן ואחרות מתארות מתוך המחקר והפרקטיקה שלהן תופעות התבגרות שמאפיינות נערות בלבד בהן הנערות "מאבדות את קולן" בגלל תהליכים סוציולוגים ופסיכולוגיים ומפתחות אני מזויף שמנותק מהצרכים הרגשיים והאחרים שלהן כדי להתאים את עצמן לחברה וכדי למצוא חן בעיני המין השני
בראיונות שנעשו לעובדי קידום נוער שעבדו עם נערות ושאר הגורמים המקצועיים שמטפלים בנערות הגיעו החוקרות הישראליות גרניאק ,גיבור ואחרות למסקנה דומה בגלל הצרכים הייחודיים לנערות והאג'נדה הספציפית להן
לבנים יש איכות קולנית יותר אגרסיבית יותר ונראית מסוכנת יותר. הם מעוררים תחושה של דחיפות רבה יותר במוסדות חינוך להתערבות טיפולית.
ביבליוגרפיה
1. גילגן קרול 1995 בקול שונה,התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה, ספריית פועלים תל אביב
2. מוס,ר.א. 1988 , תיאוריות על גיל ההתבגרות. ספריית פועלים, תל-אביב
3. פרידמן אריאלה 2000 באה מאהבה אינטימיות וכח בזהות הנשית ת"א , קו אדום, הוצאת הקיבוץ המאוחד
4. פרידמן סנדרה סוזן 2001 נערות מרגישות שמנות עזרה לנערות בגל ההתבגרות, הוצאת כתר
5. רוזין מה 2000 מה זה בכלל פמיניזם? ואיך זה שאנחנו לא יודעות על זה כלום? ת"א הוצאת זמורה ביתן
6. בקר שומן גלית 2003 מתבגרות יוצאות קוקז במעבר תרבותי ,עבודת גמר בית ספר לעבודה סוציאלית אוניברסיטת תל אביב
7. גרניאק מ,גיבור נ. ארקין נ. רפאלי נאווה, עבודה עם נערות בקידום נוער,
8. Baker Graham- outdoor education and experiential learning in uk
9. Winston Craig LeCroy and Daley Janice Empowering Adolescent Girls Examining The Present and Building skills for the future with the go Grrrls Program- Ww.Norton&Company 2001
קרימינולוגית קלינית ומנחה של נוער בסיכון במסגרת קידום נוער תל-אביב בהתמחות של נשים נערות ומיגדר
